פגיעות רצועתיות במפרק המטקרפופלנגלי MCP, של האגודל הן מהפציעות השכיחות והמשמעותיות ביותר ביד. המפרק הזה, המחבר את עצם המסרק הראשונה לעצם הגליל המקורב של האגודל, מיוצב על ידי שתי הרצועות העיקריות, הקולטרלית האולנרית UCL והרצועה הקולטרלית הרדיאלית RCL. פציעות ברצועות אלה עלולות לגרום לחוסר יציבות מפרקית, כאב, חולשה ובמקרים חמורים אף לניוון מפרק מוקדם.
הפציעה השכיחה ביותר מתרחשת ברצועה האולנרית והמהווה כ- 60-90% מכלל הפציעות הרצועתיות במפרק זה.
מאפייני פגיעה רצועתיות של מפרק האגודל:
כאב וחולשה בצביטה זו התלונה הראשונית והשכיחה ביותר. כאב המופיע בבסיס האגודל מצד פנים היד והמתגבר בפעילויות הדורשות אחיזה או צביטה. מטופלים מתארים חולשה משמעותית בכוח הצביטה, קושי באחיזת חפצים קטנים, קשיים בכתיבה, פתיחת צנצנות או הדלקת מפתחות.
תחושת חוסר יציבות, תחושה שהאגודל "משוחרר" או נע יותר מהרגיל.
נפיחות וכאב מקומי, באזור בסיס האגודל, במיוחד מהצד הפנימי (אולנרי) של המפרק. לעיתים ניתן למשש גוש או נפיחות מקומית באזור קרע הרצועה.
קשיים בפעילויות יומיומיות- מטופלים מתלוננים על קושי במשימות שדורשות צביטה חזקה כמו קשירת נעליים, קריעת נייר, או אפילו תפיסת העט בכתיבה.
אבחון פגיעה רצועתית של מפרק האגודל:
בדיקת יציבות הרצועה האולנרית UCL: בכיפוף של 30 מעלות – לבדיקת הרצועה הראשית וביישור מלא – לבדיקת רצועת העזר. בדיקה חיובית מתאפיינת ב״פתיחה״ של המפרק מעבר ל-30-35 מעלות או בהיעדר נקודת עצירה חדה.
בדיקת יציבות הרצועה הרדיאלית RCL: בדיקה המבוצעת בכיוון הפוך – לחץ אולנרי על הגליל הקרוב.
אבחון באמצעות בדיקות הדמיה, כגון צילום רנטגן, שעשוי להראות שבר בסיס הגליל, שבר תלישה, סובלוקציה של המפרק. צילומי רנטגן במתיחה, יכולים לחשוף חוסר יציבות משמעותי.
בדיקת הדמייה בתהודה מגנטית MRI, היא בדיקה מעולה לאבחון קרעים ברצועות ולזיהוי נגעי סטנר. מחקרים מראים שבדיקת ה-MRI, היא היעילה ביותר באבחון פציעות חדות מאשר כרוניות.
ובדיקת אולטרסאונד, שהיא כלי אבחון זול ויעיל לזיהוי קרעים ברצועות, במיוחד בידיים מנוסות.
פציעות RCL פחות שכיחות אך אינן פחות משמעותיות.
דרכי טיפול פגיעה רצועתית של מפרק האגודל:
טיפול שמרני, מיועד לפציעות דרגה 1 ו-2, קרעים חלקיים, ולמקרים שבהם יש נקודת עצירה חדה בבדיקה הגופנית:
טיפול שמרני באמצעות סדים, כגון סד "spica" של האגודל למשך 4-6 שבועות. הסד תומך במפרק ומונע תנועות שעלולות להחריף את הפציעה. במקרים של פציעות דרגה 1, הסד נלבש במשך 3-4 שבועות, ובפציעות דרגה 2 עד 6 שבועות.
טיפול שמרני תרופתי, בתרופות נוגדות דלקת לטיפול בכאב ובנפיחות.
טיפול שמרני באמצעות פיזיותרפיה, מתבצע בדרך כלל לאחר תקופת הקיבוע הראשונית, התחלת תרגילי טווח תנועה והדרגתית – תרגילי חיזוק. חשוב ביותר לעקוב אחר פרוטוקול הדרגתי למניעת פציעה חוזרת.
טיפול ניתוחי מומלץ במקרים של קרע מלא ברצועה (דרגה 3) עם היעדר נקודת עצירה בבדיקה או בנוכחות נגע סטנר, או במקרה של שבר תלישה גדול (מעל 25% מהמפרק), כשל בטיפול השמרני, או פציעה כרונית עם חוסר יציבות.
ישנם 3 סוגי ניתוחים:
התיקון הראשוני מתבצע בפציעות אקוטיות (עד 3 שבועות מהפציעה). הניתוח כולל תפירת הרצועה חזרה למקום הקרע או לעצם. שיעור ההצלחה גבוה – מעל 90% במקרים מתאימים.
ניתוח לשחזור רצועה, במקרים כרוניים או כאשר איכות הרצועה הטבעית לא מאפשרת תיקון ישיר. משתמשים בגיד תורם ליצירת רצועה חדשה.
שיטות החיזוק המתקדמות, תוך שימוש בחוטים מיוחדים internal brace, המספקים תמיכה נוספת לרצועה המתוקנת ומאפשרים החלמה מהירה יותר.
הסיבוך השכיח ביותר הוא פגיעה בענף השטחי של העצב הרדיאלי, הגורמת לאיבוד תחושה בגב האגודל. מתרחש באחוזים נמוכים וברוב המקרים חולף עם הזמן.
זיהום בשיעור נמוך (פחות מ-3%), הדורש טיפול אנטיביוטי ולעיתים ניתוח נוסף.
נוקשות ומגבלת תנועה, העלולה להתרחש ב-15-25% מהמקרים. דורשת פיזיותרפיה אינטנסיבית ולעיתים שחרור ניתוחי של הידבקויות
היווצרות כאב כרוני ורגישות בצלקת, העלול להימשך מספר חודשים ולהצריך שימוש תרופתי.
היווצרות חוסר יציבות חוזר, מתרחש ב-5-15% מהמקרים, במיוחד בפציעות RCL עלול לדרוש ניתוח שחזור.
ניוון מפרקי מואץ במידה והפציעה לא מטופלת כראוי או יש חוסר יציבות כרוני, עלול להתפתח ניוון מפרקי מוקדם שיבוא לידי ביטוי בכאב וירידה בתפקוד.
צורך באיחוי מפרק, במקרים קיצוניים של כשל בטיפולים האחרים או חוסר יציבות חמור, ייתכן צורך באיחוי מפרק MCP שיעור הסיכוכים באיחוי מפרק כולל 18% סיכוכים קשורים לחומרה ו-9% אי-איחוי.
למרות הסיבוכים הפוטנציאליים, שיעור ההצלחה הכללי בניתוחי תיקון רצועות האגודל גבוה ועומד על 85%-90% עם שיפור משמעותי בכאב ותפקוד.
לסיכום
פגיעות רצועתיות במפרק MCP של האגודל הן פציעות שכיחות ומשמעותיות הדורשות אבחון מדויק וטיפול מותאם. הטיפול השמרני יעיל בפציעות קלות עד בינוניות, בעוד שפציעות חמורות או נגעי סטנר דורשים התערבות ניתוחית. האבחון המוקדם והטיפול המתאים חיוניים למניעת סיבוכים ארוכי טווח כמו חוסר יציבות כרוני וניוון מפרקי מוקדם. למרות הסיבוכים הפוטנציאליים, התוצאות הכלליות של הטיפולים הניתוחיים מצוינות ברוב המקרים, עם החזרת יציבות ותפקוד מלא של האגודל.
